<h1>תשובות ופסקים לר"י הזקן סימן נ"ה</h1>
<h2>דף סו.</h2>
[מעשה] אירע בקולנייא שבשלו דגים ביורה שלא הוגעלה מחמץ. ושאלו את פי מורי ורבי ה"ר אלכסנדר הכהן והתירה. משמע דסבירא ליה דפגם בפסח מותר.
<h2>דף עו.</h2>
דין הגעלת כלים בארבעה עשר שחרית שרו אף בני יומן דהוי [נ"ט] היתר בהיתר ונתבטל ברוב. ודמי לדגים שעלו בקערה דשרי לאוכלן [בכותח]. וכל שכן הכא דהוי טעם על ידי בליעה דשרי. ומכל מקום בכלי בערב פסח כל ארבע שעות שלא חל עדיין איסור חמץ אומר רבי שמגעילין יפה בו ביום אפילו אותן שהן בני יומן. דהוי נ"ט בר נ"ט של היתר כשמגעילין הקערה ביורה, טעם שבקערה מן הקערה אל המים ומן המים אל היורה והכל (מותר) [היתר]. והוי כמו דגים שעלו בקערה דמותר לאוכלן בכותח לפי מה שפירש דהוא הדין נתבשלו. ואפילו לפי המפרשים דוקא עלו אבל נתבשלו לא, יש להתיר בהגעלת חמץ בשעת היתר אפילו [יש בהן] כדי ליתן טעם במים, ולא לאסור את המנהג. כי אותו טעם של חמץ הנבלע בכלי בשעת הגעלתו, והרי הוא בתוכו טעם גדול כטעם חלב ודגים שנתבשלו באילפס אחר הבשר, כשיפלוט בפסח ויתערב עם התבשיל של פסח, (ו)אינו דומה לטעם בשר שבדגים, שנתערב בה חלב בכותח עם טעם הבשר, (ואסר לאותו טעם של בשר שבדגים שנתערב בו חלב) [שהרי טעם החמץ הבלוע בכלי שהוגעל לא יבוא בפסח, אלא כשיצא מן הכלי מתערב בתבשיל של פסח, ואיהו הוי כבן בנו של נותן טעם]. ועוד כי נראה, יותר מתקלקל טעם החמץ בכלי שאינו ראוי לאכול ממה שמתקלקל טעם הבשר בדגים שנתבשלו אחריו, לפי שהדגים ראויין לאכילה והבשר נותן [בהם] טעם לשבח.
ומה שנוהגים לתת הכלי המוגעל לתוך צונן מיד אחר הגעלתו. וכן היורה אחר הגעלתו מיד נותנין צונן, אינו (כדי להואיל) [מועיל] לענין דבר זה שלא יבלע הכלי בשעה שנח מרתיחתו את האיסור שבמים שהגעילוה בהם. כי לא היה מועיל (שהיא) [שהרי] בשעת רתיחה הוא בולע, כדפרישית.
